חרדת בריאות מפני איידס
גבי*, בסוף שנות העשרים לחייו, סובל מדיכאון קל אך ממושך. כשהגיע לטיפולי, בקושי קיים יחסי מין עם גברים. כאשר עשה זאת, החליף מייד את המצעים. כעת, כשיש לו חבר וכאשר במקביל הוא מחפש חבר מוצלח יותר לטעמו (חיפושים העוברים דרך המיטה), הוא נתקף חרדה עצומה שמא נדבק באיידס.
הוא ממתין שיחלפו שלושה חודשים מיום המגע החשוד האחרון, רץ אל מרפאת האיידס. הוא נבדק ונרגע לשבוע-שבועיים. במהלכם הוא אף מתנזר ממין וחוזר חלילה. בתחילה הקפיד בצורה מופרזת על היגיינה גם עם חברו הקבוע, אך כשהפך להיות פעיל יותר מבחינה מינית, פיתח פחד אי-רציונאלי מפני איידס. זאת אף שנקט בכל פעולות-המנע המתבקשות.
דיכאון כרוני ונטילת סיכונים מיניים
במחקר שנערך באוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה נמצא שגברים הומואים, שקיימו יחסי מין מזדמנים ובלתי מוגנים חצי שנה לפני המחקר נטו נוטים פי שניים יותר מאחרים ללקות בדיכאון כרוני קל. לפי מדריך האבחון של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני (DSM), דיכאון זה מכונה בשפה המקצועית דיסתימיה (Dysthymia) והוא מאופיין ע"י מצב רוח ירוד במשך רוב שעות היום במשך שנתיים לפחות. המחקר בראשותו של דר' גארי רוג'רס כלל 460 גברים הומואים פעילים מבחינה מינית שהשתתפו בתכנית בריאות. הם עברו אבחון רפואי ופסיכולוגי לאיתור דיכאון והפרעות נפשיות אחרות ומילאו שאלונים שבדקו את התנהגותם המינית.
מתוצאות המחקר עלה שמי שסבלו מדיכאון קשה (major depression) היו פחות פעילים מבחינה מינית. ממצא זה מוסבר ע"י העובדה שירידה בחשק המיני מהווה את אחד מתסמיני הדיכאון הקשה. "ייתכן שההערכה העצמית הנמוכה האופיינית לדיכאון גורמת לגברים אלה שלא לשמור מספיק על בריאותם", טוען רוג'רס. "גברים הומואים סובלים מליקויים בריאותיים משמעותיים. בעת הצטרפותם לתכנית הבריאות, אובחנו 27% כסובלים מדיכאון". הוא מביע תקווה ששיפור בריאותם הנפשית יגרום להם לשמור על מין מוגן יותר. מגמה כזו הסתמנה בתכנית החינוך לבריאות בה השתתפו.
פרשנות אפשרית אחרת של הממצאים היא שגברים הומואים הסובלים מדיכאון כרוני סובלים גם מחרדת בריאות (המונח התקין-פוליטי להיפוכונדרייה). חרדת בריאות והפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) הן מקרים פרטיים של הפרעות חרדה. במקרים רבים התוכן של המחשבות הטורדניות (אובססיות) ב-OCD כולל פחד ממחלות. איידס היא אחת מהן במיוחד בקרב גברים הומואים וביסקסואלים. כשמוסיפים לכך את הקשר ההדוק בין דיכאון לחרדה, ברור שהשסובלים מדיכאון ופעילים מינית יחששו מהידבקות באיידס.
איידספוביה והומופוביה מופנמת
הפחד מאיידס בקרב גברים הומואים וביסקסואלים עשוי להיות קשור לאי-קבלה של הנטייה המינית השונה. הומופוביה היא פחד אי-רציונלי מפני הומואים והומוסקסואליות. גילויי ההומופוביה של גברים הטרוסקסואלים עלולים להגיע עד לכדי פשעי שנאה נגד גברים הומואים וביסקסואלים. הומואים וביסקסואלים גדלים מרגע היוולדם בתוך חברת הרוב ההטרוסקסואלית המאופיינת ע"י רמות שונות של הומופוביה סובלים מגילויי הומופוביה קיצוניים בעיקר מצד גברים הטרוסקסואלים שתדמיתם הגברית מאוימת. מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין רמת ההומופוביה של גברים הטרוסקסואלים לחרדה מפני איידס.
בהיעדר מסגרת התייחסות אחרת מפנימים רוב הגברים ההומואים והביסקסואלים להפנים את הנורמות האנטי-הומוסקסואליות המכוונות נגדם. במחקר על השפעת ההומופוביה והסטיגמה הקשורה לבדיקות איידס נמצא שדיכאון ונורמות חברתיות ממלאות תפקיד מרכזי בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים. מנגד, במחקר ישראלי על האופטימיות הלא-זהירה מהטיפול התרופתי באיידס נמצא, בין היתר, שככל שהמשתתפים היו שלמים יותר עם נטייתם המינית, רמת האופטימיות שלהם מהטיפול התרופתי הייתה גבוהה יותר.
מילה מפרויד
ברור, שלמי שמרבה לקיים יחסי-מין בלתי מוגנים יש סיבה טובה לחשוש מהידבקות באיידס. מנגד, אם הוא חושש כל כך, מדוע הוא מקיים יחסי-מין בלתי-מוגנים ורץ בבהלה להיבדק? ההיגיון היה אומר שייזהר מראש וייבדק פחות. אלא שההיגיון ממלא תפקיד מרכזי ברמה המודעת והמציאותית. לעומת זאת, בעולם הדחפים הבלתי-מודע אין להיגיון יותר מדי מקום. הנטייה לחפש ריגושים וסיכונים (sensation seeking behavior) מאפיינת גברים הרבה יותר מנשים. לעיתים קרובות הריגוש המיני גובר ככל שהסיכון גדול יותר. היה זה פרויד שעמד על הקשר שבין יצר החיים ויצר המוות (וההרס העצמי) שבנו.
מאמרים נוספים בנושא:
- קשה יותר להידבק באיידס מאשר בקורונה
- אופטימיות לא זהירה מהטיפול התרופתי באיידס
- הטיפול בהומופוביה מופנמת
- הומוסקסואליות לטנטית
- מדור הומופוביה