מה המשותף לנשים סטרייטיות ולגברים הומואים?
"האם אתה מכיר אישה שמרוצה מהמראה החיצוני שלה?" שאלה שנשאלתי לא אחת הן ע"י נשים הטרוסקסואליות שהיו בטיפולי והן מחוץ לחדר הטיפולים.
המחקר הפסיכולוגי מהשנים האחרונות מראה שגברים הומואים, בדומה לנשים הטרוסקסואליות, סובלים מהפרעה בדימוי הגוף יותר מאשר גברים הטרוסקסואלים. הסובלים מהפרעה זו גם נוטים לפתח הפרעות אכילה. חוקרים רבים הצביעו על החשיבות הרבה המיוחסת למראה חיצוני בתרבות ההומוסקסואלית הגברית. הדבר הופך גברים הומואים פגיעים יותר להפרעות בדימוי הגוף המהוות גורם סיכון משמעותי לפיתוח הפרעות אכילה.
הקשיים בזוגיות הנכספת
בטיפול פסיכולוגי בסובלים מעודף משקל מתגלה עד מהרה שמדובר באמצעי לא-מודע להרחיק מעליהם בני-זוג פוטנציאליים. קל יותר לתלות את הקושי במציאת זוגיות בסיבה אחת ויחידה, קשה ככל שתהייה. זאת משום שהאשליה היא שאם רק נרד במשקל (דבר שתיאורטית נמצא בשליטתנו), תיפתרנה כל הבעיות, כולל אלו הכרוכות במציאת זוגיות. המטרה בטיפול באנשים אלה היא להגיע, קודם כל, להכרה שעודף המשקל הוא בעצם שריון שבאורח פרדוכסלי מגן עלינו מפני יצירת קשר. בדיקה מעמיקה יותר מגלה מכלול קשיים בדימוי העצמי (שדימוי הגוף הוא חלק ממנו) וקשיים וחששות מפני התקשרות (attachment).
למשל, בכל קשר זוגי חלק גדול מרווחתנו הנפשית הופך להיות תלוי בצד השני. במקרה הטוב, תלות זו היא הדדית. תלות מטבעה היא תופעה המאפיינת ילדים כלפי הוריהם. אנשים בוגרים שהיו תלויים מדי או לא היו תלויים מספיק בהוריהם בשלב המתאים בילדותם עלולים לפתח צורך בעצמאות ובמרחב מחיה גדול ממי שעבר בשלום שלב זה בהתפתחות. לא חסרים אנשים שמנים שנישאים. אני אישית טיפלתי לפחות בשלושה זוגות גברים, שבהם שני הצדדים סבלו מעודף משקל. ובכל זאת, הם הצליחו ליצור קשר ארוך טווח ולשמרו.
גם הומואים, גם הומופובים וגם מלאים
לאחרונה חזרתי מהכנס השנתי של האיגוד הפסיכולוגי האמריקני בו נתקלתי במחקר המוסיף נדבך, ספציפי לגברים הומואים הממלא תפקיד משמעותי שממלאות הפרעות אכילה במניעת זוגיות. עד כה על נטייתם של נשים וגברים הטרוסקסואלים להשמין כדי להרחיק מעליהם בני זוג פוטנציאליים ולתלות את האשם לבדידותם במראם החיצוני. ואולם, צ'ארלס בֶּרִי מאוניברסיטת נורתוסטרן (הומו שמנמן וחייכן) מצא קשר בין הפרעות אכילה ובין הומופוביה מופנמת. כולנו גדלים בחברת הרוב ההטרוסקסואלית אשר בה ילדים, נערים ובוגרים הומואים הם מושא ללעג ואפילו לפשעי שנאה של עמיתיהם ההטרוסקסואלים. גילויי הנשיות של ההומואים מאיימים על תדמיתם הגברית.
ממצאיו של בֶּרִי מצביעים על קשר הדוק בין הומופוביה מופנמת להפרעה בדימוי הגוף ובין הפרעה זו להפרעות אכילה בקרב גברים הומואים. חוסר הקבלה של גברים הומואים את נטייתם המינית נמצא כמדד שנמצא בקשר ההדוק ביותר הן עם הפרעה בדימוי הגוף והן עם הפרעות אכילה. גם חששות מפני יציאה מהארון היו קשורים, אם כי ברמה נמוכה יותר, עם מדדי הפרעות האכילה השונים שנבדקו במחקר.
בין העוגיות לכריכים
במחקר שנערך לפני שנים רבות נבדקו ההבדלים הפסיכולוגיים בין הסובלים מעודף משקל לבין בעלי משקל תקין (ואפילו רזים). החוקרים זימנו למעבדה אנשים בעלי משקל עודף ובעלי משקל תקין והציגו את המחקר כמחקר שנועד לבדוק את טעמן של עוגיות. בשלב הראשון ניתן למחצית האנשים משתי הקבוצות כריך בשר גדול ואילו למחצית השנייה לא ניתן כל מזון. לאחר מכן הוגשו להם עוגיות והם נתבקשו להעריך עד כמה הן טעימות, מלוחות וכדומה.
מתוצאות המחקר עולה שבעלי המשקל התקין פעלו לפי תחושת הרעב שלהם. אלה שלא אכלו את הכריך אכלו הרבה יותר עוגיות מאלה שלא קיבלו כריך והיו רעבים יותר. לעומת זאת, בקרב בעלי המשקל העודף לא נמצא הבדל משמעותי במספר העוגיות שהם אכלו בין אלה שאכלו קודם את הכריך הגדול ודיווחו על שובע לבין אלה שלא אכלו אותו ודיווחו על תחושת רעב. במילים אחרות, בעלי המשקל התקין פעלו לפי מידת הרעב שלהם, בעוד בעלי המשקל העודף התקשו לעמוד בפיתוי שהציבו העוגיות ופעלו בהתאם לגירוי החיצוני (העוגיות המפתות). בתנאי שדה יומיומיים אנו נתקלים בתופעות דומות במחלקות המעדנים והממתקים בסופרמרקטים או ליד חלונות ראווה של קונדיטוריות או גלידריות.
מה יגידו השכנים?
מה ניתן להסיק ממחקרים אלה? כדי לענות על שאלה זו כדאי להיזכר במושג תלות בשדה (Field dependence) שטבע הפסיכולוג האמריקני הרמן ויתקין עוד בשנת 1962. מושג זה מתאר סגנון קוגניטיבי (חשיבתי), המבחין בין אנשים הנוטים להסתמך על מידע המסופק להם ע"י העולם החיצון כמסגרת התייחסות לתופעות לעומת כאלה המסוגלים להתעלם מרמזים סביבתיים מתעתעים. הן מניסיוני הקליני והן מהתרשמותי מאנשים שמסביבי, אנשים קונפורמיים המנהלים את חייהם בהתאם לדעת הקהל אכן עורכים סקר לגבי מה שמקובל ומתנהגים בהתאם לכך.
עבור ההולכים בתלם מטבעם התנהלות זו אינה בעייתית בהכרח. לעומת זאת, עבור מי שחורג מהמקובל ומשעבד את עצמו לנורמות החברתיות הדבר מהווה מקור למצוקה מתמדת. אין צורך להרחיק לכת עד כדי נטייה מינית כדי להבין זאת. די אם נסתכל על עורכי דין, מהנדסים ואפילו רופאים שבחרו במקצועם בעקבות מה שנחשב יוקרתי ו/או מה שמכתיבים ההורים (ולעתים קרובות החפיפה בין השניים גדולה מאוד), מבלי שיש להם זיקה מיוחדת לנושא. אלה גוזרים על עצמם קונפליקט מתמיד בין מה שהם עושים למה שהיו רוצים לעשות כדי לבטא את ייחודיותם.
אין ספק שעבור גברים הומואים קונפורמיים התלויים בסביבה ההטרו-נורמטיבית תלות בשדה הופכת את החיים קשים במיוחד! אם בנוסף לכך הם גם נוטים להשמנה, הרי הם נמנים על שני מיעוטים המרגישים צורך אוטומטי לְרׇצוֹת את הרוב.
הן בעלי משקל עודף (ללא קשר לנטייתם המינית) והן גברים הומואים שאינם שלמים עם נטייתם המינית מגלים תלות גדולה יותר בדעת הסביבה עליהם. כתוצאה מכך, הם תלויים הרבה יותר בגירויים חיצוניים ("מה יגידו?") מאשר בתחושותיהם הפנימיות. בעלי משקל עודף נוטים לאכול לאו דווקא משום שהם רעבים, אלא משום שהם נתקלים בגירויים חיצוניים מפתים. לכן הם גם ישקיעו יותר בניסיונות הרזיה כדי לעמוד בציפיות הסביבה. הדבר נכון גם לגבי גברים הומואים הנאבקים בנטייתם המינית כתוצאה מהסטיגמה החברתית על נטייתם המינית השונה. בכך הם מפחיתים גם את סיכוייהם לזוגיות ונשארים בארון.
במחקר שפורסם בשנת 2010 בכתב-העת Psychiatry Research נמצא כי גברים הומואים וביסקסואלים הסובלים מהפרעות אכילה נוטים יותר לסבול מהפרעות חרדה ושימוש בסמים ואלכוהול מאשר גברים הומואים וביסקסואלים שאינם סובלים מהפרעות אכילה. לעומת זאת, נשים לסביות וביסקסואליות הסובלות מהפרעות אכילה נוטות יותר לסבול מדיכאון מאשר נשים לסביות וביסקסואליות שאינן סובלות מהפרעות אכילה. החרדה והדיכאון הופיעו לרוב לפני התחלת הפרעות האכילה.
לא פחות מעניינים הם המחקרים ששימשו בסיס למחקרו של בֶּרִי. אלה הצביעו על הדמיון בין הדרישות שמציבה החברה ההטרוסקסואלית בפני נשים הטרוסקסואליות לאלה שמציבה התרבות ההומוסקסואלית בפני גברים הומואים בכל הקשור למראה חיצוני.
בטיפול: ההשלמה היא השינוי!
מניסיוני בטיפול בגברים הומואים, בבעלי משקל עודף ובצירוף שביניהם אני יכול להעיד שאין כל טעם להילחם בתיאבון המוגבר, כשם שאין טעם להילחם בנטייה המינית. עד כמה שכל אחת מהמשימות הללו קשה ובלתי-מציאותיות. אלא שהמאבק האמיתי בטיפול קשה הרבה יותר. המאמץ והאומץ הדרושים כדי לקבל את עצמך כמו שאתה ולשים פס על מגפת ה"מה יגידו?"
סיכוייהם של מי שמקבלים את עצמם למצוא בני זוג גדולים לאין שיעור מסיכוייהם של אלה שאינם מקבלים את עצמם. הדבר נכון בין אם אתה שמן ובין אם אתה הומו. קבלת עצמך כמו שאתה היא אולי השינוי הקשה ביותר, אך הוא שווה כל רגע!
גברים הומואים | דימוי גוף של הומואים | הפרעות אכילה אצל הומואים | נטייה מינית | פסיכולוג לגייז |