האם הגריינדר מזיק לבריאות הנפשית שלנו?
אפליקציית גריינדר – צילום: ALY SONG / רויטרס (C)
"[…] המקומות היחידים שהוא יכול למצוא הומואים הם מועדונים וגריינדר. שניהם הִיפֶּר-מיניים. התרבויות של שניהם מפחידות אותי [… [אני מפחד מדחייה, וגריינדר מגן עליי מפני הכאב שבסירוב פנים אל פנים. אני מחפש קודם כל סקס ולא יודע איך להתחבר לאנשים על בסיס אישי […] ההערכה העצמית שלי בנויה כולה על היכולת המינית שלי. אני לא מרגיש בטוח לגבי עצמי כשותף בשום דרך אחרת".
כך אמר אחד ממשתמשי גריינדר, אפליקציית היכירויות לגברים הומואים וביסקסואלים המאפשרת למשתמשים לאתר משתמשים אחרים הנמצאים בקרבת מקום. המשתמש בן ה-23 נמנה על אחד מ-50 משתתפי מיני-סקר שערך ד"ר ג'ק טוּרְבׇּן, פסיכיאטר ילדים ונוער והומו מוצהר. הסקר פורסם בשנת 2018 באתר VOX. מערכות היחסים שלו, הוא אומר, מתחילות במין מזדמן ב-Grindr.
במהדורה החמישית של מדריך לאבחון הפרעות נפשיות (DSM) של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, שראה אור בשנת 2013, נחשבה התמכרות לאינטרנט הפרעה בשליטה בדחפים. הקריטריונים להפרעה כללו עיסוק-יתר באינטרנט שאינו ניתן לשליטה, שימוש-יתר מעבר למתוכנן ומצוקה המביאה לפגיעה בתפקוד התעסוקתי והחברתי. התמכרות למין, מושג ותיק בפסיכופתולוגיה שלא נכנס למדריך האבחון מבטאת אף היא יציאה מכלל שליטה של דחפים, התנהגויות ומחשבות הפוגעת בתפקוד היומיומי. מאז 2013 תפס הסמרטפון, במידה רבה, את מקומו של המחשב והאפליקציות את מקומם של אתרי האינטרנט.
הסאונה הדיגיטלית המחתרתית
כך מכנה טורבן את הגריינדר הכולל 3 מיליוני משתמשים פעילים מדי יום. בצד שמחתו על זכויות הלהט"ב שהושגו בעשורים האחרונים, הוא אינו מסתיר את דאגתו מההתמכרות לאפליקציית הסטוצים. בקליניקה שלי, אני חייב לציין, הייתי עד לא אחת סטוצים שהפכו למערכות יחסים וחיפושים נואשים אחר "קשר רציני" שאף לא הגיעו לסקס. כל עוד המינון של שתי התופעות בשליטה אינני רואה פסול בשתי התופעות.
גם טורבן מצהיר על תמיכתו ב"מין חופשי", אך בטור שכתב הוא מדווח על הדאגה שהניעה אותו לערוך את המיני-סקר שלו. לצורך כך פתח פרופיל בו הזדהה לכתב בריאות וקיבל מיד 50 תגובות, לרבות הצעות לסקס. הסיבה הנפוצה ביותר שציינו משתתפי הסקר לשימוש באפליקציה היא שהמין נחווה כהתנסות נהדרת. חוויה שהגריינדר הופך אותה נגישה, ממש בקצות האצבעות. המסך מלא גברים עירומים למחצה מרגש אותם ותוך מספר קליקים ניתן לפגוש שותף מיני תוך חצי שעה.
משיעמום, ריקנות ובדידות לחרמנות
רבים מהגברים הדיכאוניים שטיפלתי בהם התקשו להתמיד בנטילת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה בגלל הירידה בחשק המיני. היו שהעדיפו דמעות מהולות באורגזמה על השיפור המשמעותי במצב הרוח על פני הפגיעה בחיי המין שלהם. כשהבדידות והדיכאון קשים מנשוא, קל יותר לפתוח את האפליקציה, לתרגם את הרגשות הקשים לחרמנות בעזרת התמונות המחרמנות – ומשם הדרך למין מזדמן קצרה. לכאורה, נפטרנו מהדיכאון.
אביתר*, בן 35, הגיע אליי בגלל שאינו מצליח למצוא זוגיות מונוגמית. הוא נראה כאילו נשלף ממכון כושר, לבוש טי-שירט צמודה שהבליטה את שריריו. הוא עמל על עבודת הדוקטורט שלו והייתה זו פנייתו הראשונה לטיפול נפשי. אביתר יצא מהארון בתקופת שירותו הצבאי. רק לאחר מכן הרגיש חופשי לשכב עם בני מינו. לא הייתה לו כל השערה מדוע הוא אינו מצליח למצוא זוגיות. התובנה שלו הייתה "סטטיסטית" בלבד: "איך זה לכולם יש (זוגיות) ולי אין?". כלומר, לכל היותר הבין שהוא המכנה המשותף לכל הבחורים שלא היו מעוניינים להמשיך איתו את הקשר לאחר הדייט הראשון שהתחיל ונגמר במיטה. להתרשמותי, אביתר ענה לטעמם של רבים. עדות לכך ניתן למצוא בקלות שבה מצא בחורים לסטוצים בלבד.
פיצול בין מין לרגש
בחייו בלט פיצול בין חיי החברה שלו שאותם קיים רק עם בחורים הטרוסקסואלים מהלימודים ומהצבא לחיי המין שלו אותם קיים רק עם בחורים שהכיר באפליקציות. השילוב בין המראה האטרקטיבי שלו למופנמותו יצרו, לדעתי, את הרושם כאילו הוא מעוניין בסקס ותו לא. הטיפול כלל שילוב בין טיפול קוגניטיבי למרכיבים מענף הפסיכולוגיה החיובית. הצורך שלו לנהל את העניינים בלט כבר במפגש הראשון. מצד אחד, ביקש טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) קצר מועד. מצד שני, כשראה את טבלת יומן המחשבות האוטומטיות בו התבקש להציע תגובה חלופית למחשבה האוטומטית השלילית, התקומם: "ואם אני חושב שהמחשבה האוטומטית נכונה, עליי לזייף תגובה חלופית?!" ובכל זאת, כאשר אבדנו – אבדנו.
המיזוג בין עולם ההומואים לעולם ההטרוסקסואלי
בחלק ההתנהגותי של הטיפול ביקשתי למזג בין חיי החברה וחיי המין של אביתר כדי שיתגבר על ההחפצה שגילה כלפי הבחורים בגריינדר ויכיר הומואים כבני אדם והם יכירו אותו לא רק דרך תמונה. הפניתי אותו למספר קבוצות חברתיות שפעלו באגודת הלהט"ב. אף שלא מצא שם גבר מושך, עד מהרה השתלב בשלישיית ידידים שנפגשה באופן קבוע. במקביל, עודדתי אותו להמשיך להיפגש עם חבריו ההטרוסקסואליים. היומן של אביתר הלך והתמלא בפגישות מיניות עם 4-3 בחורים חדשים לשבוע. במקרה הטוב, פגש את אותו בחור עוד פעם אחת. בהמשך עד מהרה אחד הצדדים איבד עניין.
קשיים בין-אישיים – לא רק עם הומואים
ואולם, הרבה יותר ממה שניתן היה ללמוד מפגישות אלו, ניתן היה ללמוד ממגעיו עם סטודנטים ובחורים הטרוסקסואלים. הוא הודה בקלות בתכונות שלא קישר לקשייו במציאת זוגיות:
- חוסר סבלנות
- קשיים בקבלת סמכות
- צורך להיות צודק
- נוקשות
- סף תסכול נמוך
- נטייה לכעוס בקלות
חיפוש ריגושים
בשלב מסוים אף שאל אותי אם הצורך שלו במרחב (space) עלול להוות "שובר עסקה" (dealbreaker) בחיי זוגיות, אם ימצא כזו. עולמו הפנימי היה עשיר, הוא היה מלא סקרנות וחיפש עוד ועוד ריגושים, בתוכם שימוש בסמי הזיה. בעת שיעמום חש ריקנות ופנה אוטומטית לגריינדר, שם הפך הדכדוך לחרמנות שמצאה לה סיפוק מיידי במין מזדמן מיידי וקרוב. אלה עמדו בניגוד מוחלט ליכולתו לדחות סיפוקים, להתמיד ולהיכנס לפרטי פרטים בכל הקשור לקריירה האקדמית שלו אותה החל לבנות. כשחיברנו את כל הפרטים הללו יחד, החל להבין מה בהתנהלותו מקשה לשאת את השגרה שבחיי זוגיות.
במשך הטיפול השתמשנו בקשריו עם שני בחורים כ"מעבדה אנושית" לבחון בה את קשייו ביצירת זוגיות. הטיפול קיבל גוון פסיכודינמי בו ניסינו לבדוק האם לאור קשייו הבין-אישיים הוא מוכן לוותר על החופש וההנאה המיידית שקיבלו מענה בחיי הרווקות שלו.
הכול בראש (=מוח)
מדעני מוח הראו שאורגזמה גורמת להפעלה של אזורי הנאה במוח ונטרול האזורים האחראים על שליטה עצמית. כאשר פעולה ניטרלית, כמו הקלקה על מקשי גריינדר משולבת באורגזמה, מתרגל המשתמש לחזור על כך שוב ושוב. זו יכולה להיות תגובת הנאה נורמלית, אך היא עלולה ליצור תשתית להתמכרות. זאת, בתלות באישיותו ובסביבתו של האדם.
כמו חומרים כימיים פסיכואקטיביים (סמים משני תודעה), גם תהליך ההתמכרות לגריינדר גורם עלייה במוליך העצבי דופמין האחראי על מסלול הגמול וההנאה. המערכת המֶזוֹלימבית היא חלק ממערכת העצבים המורכב ממספר אזורים הכוללים תאי עצב המגיבים לדופמין. שכאשר האזור הזה מופעל שוב ושוב בעוצמה רבה מספיק, החיה מפתחת צורך לחזור על הפעולה שוב ושוב.
אנחנו גברים לפני שאנחנו גייז
בהצהרה זו יש הרבה מן האמת. הקלישאה הידועה אומרת שלדייט השני, מגיעות לסביות עם מזוודות, כצעד ראשון למגורים משותפים. זאת, שעה שהומואים עדיין עסוקים בחיפוש אחר הסטוץ הבא. כשתיארתי פעם את המיניות הבוטה באתרי ההיכרויות להומואים בפני אחת מידידותיי, היא כלל לא הזדעזעה. "אלמלא היו נשים באתרי היכרויות בין נשים וגברים, לא היה מי שירסן את המיניות הגברית", אמרה. ההבדל בהתייחסות למין ולרגש אינו קשור בהכרח לנטייה המינית. ייתכן מאוד שההשוואה הנכונה היא בין נשים לגברים ולאו דווקא בין לסביות להומואים.
בספרה בקול שונה מציינת הפסיכולוגית הפמיניסטית קרול גיליגן הבדל פסיכולוגי בסיסי בין נשים לגברים. גברים מעניקים משקל רב הרבה יותר למראה החיצוני של האישה. זאת, גם כשהם מחפשים בת זוג לחיים. נשים, לעומתם, שמות את הדגש על הצורך בביטחון ועל מישהו להישען עליו ומגדירות את עצמן דרך מערכת היחסים שלהן עם הגבר. קיימים כמובן גם הבדלים הורמונליים היכולים להסביר את ההבדל, אך נשים (בממוצע) עדיין מחונכות לתלות בגבר וגברים לעצמאות ונפרדות. יתר על כן, גברים ידועים כאימפולסיביים ומחפשי ריגושים (וסיכונים!) הרבה יותר מנשים.
ייתכן אפוא שהצירוף של שני גברים (גם בלי משיכתם המינית זה לזה) יוצר דינמיקה המקשה על קשר רגשי. במפגש חברתי בין שני גברים סטרייטים, למשל, תופסים נושאים רגשיים מקום קטן והמפגש חייב להיות ממוקד-מטרה (לשתות בירה, לצפות במשחק כדורגל וכד'). נשים, לעומת זאת, מדברות פי 3 יותר מאשר גברים (לפי מדד של מספר המילים) והשיח רגשי וכולל שיתוף בקשיים.
אולי אולי הבדלים אלו בין המינים מסבירים מדוע לא פותחה אפליקציה מקבילה לגריינדר גם לנשים.
לכך יש להוסיף את המאפיינים הגבריים שמציין ג'והן פאצ'נקיס, מומחה לבריאות הנפש של להט"ב, בדבר המעמדיות, התחרותיות וההדרה, המאפיינים את תרבות הגברים ההומואים. תכונות אלו שכיחות בקרב גברים בכלל, אך הן צוברות תאוצה בין גברים הומואים משום שחיי החברה והמין שלהם מתערבבים אלה באלה.
גריינדר כמכונת מזל
ברמה הפסיכולוגית, מעצים גריינדר תהליך המוכר כחיזוק יחס משתנה (Vriable Ratio Reinforcement). כלומר, מתן חיזוק, שבו התגמול על ההקלקה מגיע במרווחים בלתי צפויים. המרווחים בין החיזוקים נקבעו ע"י מתכנני המכונות, אך בעיני המהמר הם אקראיים ואינם ניתנים לשליטתו. במונחים של גריינדר, ייתכן שתימצא התאמה מינית מייד וייתכן שתיאלץ לבלות שעות בטלפון עד שתופיע.
חיזוק יחס משתנה הוא אחת הדרכים היעילות ביותר לחיזוק התנהגות והפסקתה קשה. דוגמא קלאסית לכך היא מכונות מזל. הואיל והמהמר אינו יודע מתי יגיע התשלום הבא, הוא אינו מפסיק למשוך את הידית. הוא מקווה שהמשיכה הבאה תגרום למטר מטבעות מצלצלות. בין משתתפי המיני-סקר שערך טורבן היו כאלה שבילו בגריינדר עד 10 שעות ברציפות.
תכנון החיזוקים תורם רבות להתמכרות ומתוסף על גורמים רבים אחרים שאינם בשליטת המשתמש. לכאורה, ל"חתיך עולמי" יש סיכוי רב יותר למצוא מין מזדמן, אך גם לו יש טעם משלו. כולנו מכירים את הקלישאה: "מי שמושך אותי אינו מעוניין בו ומי שמעוניין בי אינו מושך אותי". לעיתים חתיכים הורסים חשים שמגיע להם יותר. הבררנות שלהם מאריכה את זמן השהייה באפליקציה לעומת מי שנראה "בינוני" ומוכן להתפשר ולפרוש מהאפליקציה עם מישהו "בינוני" אחר.
האם הטכנולוגיה היא המונעת קשרים זוגיים מונוגמיים בין גברים?
ביושרה ראויה לציון מעלה טורבן את האפשרות הקושי של גברים הומואים למצוא קשר זוגי מפגר אחר האהדה שבה התקבל רעיון הנישואין החד-מיניים באוכלוסייה הכללית. הוא מביא כדוגמא ריאיון עם בחור שהסיר את האפליקציה מהטלפון שלו, משום שחשב שהיא זו שמונעת בעדו למצוא זוגיות. הוא מצא אמנם מספר קשרים זוגיים קצרי טווח. הקשרים הוגדרו כמונוגמיים, אך המריבה הראשונה הובילה להתקנה מחדש של הגריינדר.
- האם זו אכן האפליקציה שאשמה בקושי למצוא זוגיות?
- שמא אלה ההבדלים בין נשים לגברים?
- אולי מוסד הנישואין הולך ומתערער, כפי שעולה משיעור הגירושין הגבוה והגובר גם בקרב זוגות הטרוסקסואלים?
- האם היו יותר קשרים זוגיים חד-מיניים לפני ההתפתחות הטכנולוגית?
דומה, לדעתי, שגריינדר ודומיו מהווים דחיפה קלה לקושי להגיע לגברים להגיע לזוגיות ביניהם:
- מונוגמיה וזוגיות: גזירה שהציבור יכול לעמוד בה?
- זוגיות ומונוגמיה בקרב גברים גאים
- טיפול זוגי ייחודי בגברים גאים
הטיפול הפסיכולוגי בהתמכרות לגריינדר
בסקר שנערך לאחרונה ע"י Time well spent נמצא כי 77% מתוך 200,000 משתמשי גריינדר הרגישו חרטה. האפליקציה דורגה במקום הראשון ברשימת האפליקציות הפוגעות באושר.
גריינדר: האפליקציה הפוגעת ביותר באושר
גריינדר הוא רק אמצעי, לכל היותר זׇרׇז, המשרת את הקושי של גברים הומואים למצוא זוגיות ולטפח אותה. אם נקבל זאת כהנחת יסוד, הרי שנותרו בפנינו הבעיות האמיתיות:
- ככל שמדובר בהתמכרות למין, עשויה דווקא הפחתת החשק המיני, תופעת הלוואי של נוגדי הדיכאון והחרדה, להיות מבורכת;
- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עשוי גם הוא ללמד את המטופל לעסוק בהתנהגויות פרודוקטיביות יותר. החלק הקוגניטיבי מתמקד בתיקון הטיות חשיבה ואילו החלק ההתנהגותי בחשיפה, לרוב הדרגתית. כשמדובר בגמילה, אני מאמין בהדרגתיות. היפוכה הגמור של האימפולסיביות המאפיינת התמכרות;
- טיפול קבלה ומחויבות (Acceptance and Commitment Therapy, ACT) – שילוב בין CBT ל קשיבות (Mindfulness), מדיטציה בודהיסטית של מיקוד תשומת הלב בצורה לא שיפוטית לכאן ולעכשיו. דיכאון מתמקד ב"חפירה" (rumination) בעבר וחרדה באי-הוודאות שטומן בחובו העתיד. התמקדות בהווה ובסביבה עשויה לנטרל את השיעמום והריקנות המתורגמים לעיתים לחשק מיני;
- טיפול פסיכודינמי המבקש לחקור את המניעים המסתתרים מאחורי הצורך המיידי בסיפוק דחפים, במין מזדמן (למשל, הומופוביה מופנמת), בפחד ממחויבות שבקשר זוגי ועוד. (רווקות אינה פתולוגית בעיניי, אך היא בעייתית, אם מטרתו של האדם היא זוגיות). טיפול כזה יכול גם לעזור למטופל למזג בין מין ורגש ולעדן דחפים ולדחות את סיפוקם (ראו מנגנוני-הגנה).
*בתיאור המקרה, כמו בכל תיאורי המקרים באתר, הושמט כל פרט שיש בו כדי לגרום לזיהוי המטופל.