טיפול פסיכולוגי ותרופתי בדיכאון וחרדה
הצלחה או כישלון?
רן*, סטודנט בשנות העשרים לחייו, הגיע אליי כשהוא סובל מדיכאון, OCD וקושי למצוא בן-זוג. חיי מין היו לו בשפע מגיל צעיר, אך זוגיות מעולם לא. הוא לא חזר כמעט לאף אחד משותפיו המיניים. חד-הפעמיות והאנונימיות ביחסי המין הללו הגבירו את הנאתו מהם, אך אחריהם חש חש ריקנות ובדידות. בשיחות נמנע מקשר עין. כמעט ולא העלה תכנים קשים. כואבים. על אף הרצון המוצהר למצוא זוגיות, המשיך לקיים רק מין מזדמן.
כשדיכאונו, חרדתו ומחשבותיו הגופניות גברו, הרגשתי שאני זקוק לעזרה כדי לעזור לו והפניתי אותו לפסיכיאטר. בעיקר הרגשתי שלא אצליח למגר את מחשבותיו הטורדניות שרדפו אותו. התרופה מהדור החדש (SSRI) אכן שיפרה מאוד את תסמיני הדיכאון, החרדה וה-OCD, אך הוא המשיך לקיים יחסי-מין מזדמנים. ואולם, כעת הם לא הפריעו לו יותר. המוטיבציה שלו למצוא זוגיות פחתה והוא נשר מהטיפול.
נוק-אאוט לפסיכותרפיה?
בכתבתו "נורא נורא נחמדים" ("הזמן הוורוד", גיליון 82), מציין זיו תדהר שהמהפכה בטיפול התרופתי בדיכאון הנחיתה נוק-אאוט לפסיכותרפיה. התרופות זולות יותר משיחות והשיפור מהיר יותר. אמנם תופעות הלוואי מורגשות מיד והשיפור מורגש רק לאחר 6-2 שבועות, אך " […] בשורה התחתונה – זה פשוט עובד ועובד מצוין".
האמנם?
פגיעה בתפקוד המיני
תדהר מציין שכתבתו אינה מדעית ומבוססת על התרשמות אישית. לכן, כדאי לעשות קצת סדר בדברים. התרופות מהדור החדש (למשל, ציפרלקס) מעכבות ספיגה חוזרת סרוטונין במוח ומפחיתות את תסמיני הדיכאון והחרדה, אך המקור הפסיכולוגי שלהם לא. בנוסף, תופעות הלוואי של כולן כמעט כוללות פגיעה בתפקוד המיני. אמנם הפגיעה במנגנון הזקפתי אינה ישירה, אך החשק המיני פוחת והשפיכה מתעכבת. פגיעה זו פוגעת, מבחינה פסיכולוגית, גם בזִקְפׇּה. כתוצאה מכך, נמנעים גברים הומואים רבים מהמשך השימוש בתרופה ומעדיפים את הדיכאון והחרדה על הפגיעה בתפקוד המיני.
כולנו ערים למשקל הכבד שממלאים יחסי המין בחיי גברים הומואים בפרט. זאת בין אם בפני עצמם ובין אם כחוליה הכרחית בדרך לניסיון למצוא זוגיות. אין זה סוד שהשלב הראשון בדרך לקשר זוגי הוא יחסי מין.
תנאי הכרחי להצלחת הטיפול הפסיכולוגי
כמובן, בשיקולי עלות-תועלת לא נמנע טיפול תרופתי מאדם בדיכאון עמוק השוקל התאבדות כדי לשמור על תפקודו המיני. אמנם הדיכאון והחרדה עצמם פוגעים גם הם בתפקוד המיני, אך פגיעה בתפקוד המיני היא, ללא ספק, סיבה טובה לדיכאון. מנגד, במקרים רבים הטיפול התרופתי הוא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול הפסיכולוגי. רמות גבוהות של חרדה ודיכאון מונעות לעיתים קרובות דיאלוג פורה בין המטפל למטופל.
בניגוד לרן, אורי פנה אליי גם הוא לטיפול בגלל דיכאון, התקשה למצוא זוגיות וגם אותו הפניתי לפסיכיאטר. אלא שיכולתו של אורי לדחות סיפוקים הייתה גדולה מזו של רן. במשך חודשים רבים קיים אורי קשר מיני בלבד עם בחור. הסקס היה מצוין, אך לא התפתחה כל שפה משותפת בין השניים מחוץ למיטה. שבועיים לאחר תחילת הטיפול בציפרלקס חל מהפך בתפיסתו של אורי. לפתע הוא הבחין שלמעשה מזה קרוב לשנה יש לו חבר ולא רק שותף ליחסי מין. רגשותיו כלפי אותו בחור השתנו במידה ניכרת, לפחות לתקופה מסוימת. גם תפקודו בעבודה השתפר. הטיפול הפסיכולוגי הפך אף הוא להיות מועיל הרבה יותר.
גילוי נאות: אורי גם נמנה על המקרים שבהם התרופה לא פגעה בתפקודו המיני.
לטיפול הנפשי יש, לעיתים קרובות, שתי רגליים: השיחתי והתרופתי. מתוצאות מחקרי הערכת תוצאות טיפול עולה שהשילוב בין שניהם הוא שילוב מנצח. ככל שהטיפול הפסיכולוגי בלבד מניב פירות, אין טעם להסתכן בהפרעה בתפקוד המיני שעלול להיגרם כתוצאה מהטיפול התרופתי. אלא שכאמור במקרים רבים הטיפול הפסיכולוגי אינו מתאפשר ללא הטיפול התרופתי.
האם נקלענו למבוי סתום?
לא בהכרח. הניסיון מראה שגם כאשר יש פגיעה בתפקוד המיני, השילוב בין הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי מאפשר למטופל ליישם את מה שהוא מפיק מהטיפול הפסיכולוגי ועם הזמן ניתן להפחית במינון של הטיפול התרופתי, ולעתים אף להפסיקו כליל. אלא שלשם כך דרושה יכולת לדחות סיפוקים, או במילה פשוטה: סבלנות.
מאמרים נוספים בנושא:
- יתרונות הפסיכולוגיה החיוביות לטיפול בהומואים
- זוגיות ומונוגמיה בקרב גברים גאים
- טיפול פסיכולוגי למי?
- האם הומואים זקוקים לטיפול פסיכולוגי מיוחד?
- האם רצוי שהמטפל בהומואים יהיה הומו בעצמו?
*מהפוסט הושמט כל פרט שעלול היה לגרום לזיהוי המטופל.