התנהגות מינית בקרב גברים הומואים
עמוס*, באמצע שנות השלושים, ניצב בפתח הקליניקה. בחור שרירי, נראה צעיר לגילו, לבוש חולצת טריקו צמודה, ג'ינס הדוקים ומגפי עור. הוא היה המטופל האחרון שלי באותו יום. השעה הייתה שעת ערב מאוחרת. כשצירפתי את הופעתו לפרטים שהתבררו במהלך הריאיון, הרגשתי כתחנה ביניים בדרכו לחיפוש מין מזדמן. מטרתו המוצהרת הייתה "לאהוב ולהתאהב", אך במהלך השיחה חשתי כאילו הפגישה איתי היא סוג של תאונה בדרכו אל הסטוץ הבא. בצד הופעתו הפרובוקטיבית, בלט מבט כבוי וחסר שמחת חיים.
עבודה אחת, אותה היה צריך להגיש לפני חמש שנים לאוניברסיטה, הפרידה בינו לבין קבלת התואר והתחלת עבודה במקצועו. הוא קם בצהרים, חי על חשבון הוריו ובילה את רוב זמנו באפליקציות הכרויות מיניות. הרגשתי שגם הפגישה איתי היתה סוג של סטוץ חד-פעמי. אדם שמצוקה אקוטית הביאה אותו אליי לפגישה אחת ויחידה, ללא כל כוונה להתחיל תהליך טיפולי. ואכן, כך היה.
מין לא מוגן מנקודת מבט פסיכואנליטית
באחד מספריו החשובים ביותר, שלוש מסות על תיאוריית המיניות", מדבר פרויד על שני מקורות דחפים. האחד הוא ה"אֶרוֹס" (Eros) שמטרתו המשכיות המין האנושי באמצעות הדחף המיני. האחר, ה"תָנָטוֹס" (Thanatos), הדוחף את האדם להרס, כולל הרס עצמי. עבודתו של פרויד התמקדה יותר באֶרוֹס. ואולם, יש ושני היצרים אינם ניתנים להפרדה. אנחנו מכירים קשרים הרסניים, דחיית כל מי שרוצה אותך ונהייה מתמדת אחר מי שדוחה אותך, או קשרים זוגיים הרסניים וקשים מאוד לפירוק (למשל, בין בעל מכה ואישה מוכה). ה-barebacking (מין אנאלי ללא קונדום) הוא דוגמא נוספת לכך.
טיפול מונע לפני חשיפה – (Pre-exposure Prophylaxis, PrEP)
מחקר ישראלי שפורסם בשנת 2017 מציג את תופעות הלוואי והסיכונים של הטיפול התרופתי באיידס, כפי שדווח ע"י מנהלי מרפאות איידס. מנגד, מצביעות התוצאות על בּוּרוּת בקשר לכך בקרב חתך רחב של גברים הומואים. בטיפול זה נעשה שימוש כטיפול מניעתי המעודד גברים הומואים לוותר על השימוש בקונדום. יש לציין כי בראיונות עם מומחי איידס באמצעי התקשורת קיימת הדגשת-יתר של הפיכת האיידס ממחלה סופנית למחלה כרונית. ואולם, האתר מין בטוח מונה את הסיכונים הבאים של השימוש בטיפול התרופתי תחת הכותרת:
"תרופת קסם? לא כל הנוצץ זהב"
-
"הטיפול התרופתי אינו טיפול פשוט, ועלולות להיות לו תופעות לוואי, כגון ירידה בצפיפות עצם, תופעות לוואי במערכת העיכול (בחילות, שלשלולים, כאבי בטן) ופגיעה בתפקודי כליות. על כן, עולה השאלה האם יש לתת לאוכלוסייה בריאה טיפול תרופתי?
-
הטיפול אינו מומלץ עבור אנשים שיש להם בעיות בכליות, מאחר והטיפול עשוי לזרז הופעת פגיעה כלייתית חמורה ובלתי הפיכה.
-
הטיפול אינו מומלץ עבור אנשים שיש להם צהבת B, מאחר והטיפול מדכא רק באופן חלקי את הנגיף של צהבת B וכך עלולה להופיע עמידות לטיפול בצהבת B.
-
ישנה סכנה עבור מי שנוטל טיפול מונע לפני חשיפה ובכל זאת נדבק ב HIV, לפתח עמידות לטיפול וכך הטיפול בו כנשא HIV יהיה קשה יותר.
-
סיכון נוסף קיים בהיענות לקויה לטיפול ונטילה שגויה שלו, שכן קיים קושי בנטילה קבועה של תרופות אצל אנשים בריאים.
-
הטיפול המונע עלול להביא לירידה בשימוש בקונדום ועליה במחלות מין אחרות, לחלקן יש פחות ופחות אפשרויות טיפוליות יעילות."
(Post Exposure Prophylaxis, PEP)
באתר מובא גם מידע בדבר הטיפול המונע לאחר חשיפה למחלה תחת הכותרת הזהירה והאחראית:
"גלולת ‘היום שאחרי’? לא ממש"
טיפול זה הוא טיפול אנטי-רטרו-ויראלי קצר מועד להפחתת הסיכון להידבק ב-HIV לאחר מגע מיני לא מוגן. יש להתחיל ליטול את הטיפול עד 72 שעות לאחר החשיפה כדי ‘לתפוס’ את הנגיף לפני שיספיק לשכפל את עצמו בגוף. הטיפול מכיל בדרך כלל "קוקטייל" של מספר תרופות שונות והוא ניתן למשך 28 ימים.
"כדאי לקחת בחשבון שיתכנו תופעות לוואי, כגון בחילה והקאות בחלק מהמקרים. חשוב לציין כי להקפדה על נטילת הטיפול באופן יום יומי ולאורך כל התקופה יש חשיבות מכרעת ביעלות הטיפול."
"הטיפול", מציינים הרופאים האחראים, "אינו הדבקה ב 100% ואינו מבטיח שאדם לאחר חשיפה הנוטל את הטיפול לא ידבק ב-HIV. מדובר על אחוזים גבוהים של מניעת הדבקה (מעל 80% על פי מחקרים שמדווח עליהם ארגון הבריאות הבינלאומי), אבל לא על מניעה מוחלטת ומדגישים:
"הטיפול המונע לא נועד להחליף התנהגות מינית בטוחה, ובראשה שימוש קבוע ועקבי בקונדום, והוא הרבה פחות אפקטיבי מאשר הימנעות מחשיפה ל HIV מלכתחילה."